מס"ע - החינוך כאָמנות, ההוראה כאוּמנות: איך מכשירים מורים למצוינות?
פורטל תוכן בהוראה והכשרת מורים
26.07.16 סיכום   

החינוך כאָמנות, ההוראה כאוּמנות: איך מכשירים מורים למצוינות?

מהמדור: הכשרת מורים, כללי

קטקו, ת' (2016). החינוך כאָמנות, ההוראה כאוּמנות: איך מכשירים מורים למצוינות? החינוך וסביבו, ל"ח, 356-351.

סיכום המאמר* נכתב בידי ד"ר דניאל שפרלינג ממכון מופ"ת

מאמר זה דן באמות המידה להצטיינותם (ולא רק מצוינותם) של מורים, קרי ביכולתם להיות מעניינים, מיוחדים, להביא מרוחם לכיתה, ולבלוט לא רק במספרים אלא גם במילים, במעשים, בהבעות, בשפת הגוף, בתגובות, ביכולתם להביע עמדה, להיות בעלי חוש הומור ועוד.

לטענת המחברת, מורים הם אוּמנים, מומחים בתחומם מבחינה מדעית ומחקרית ומבחינת הפרקטיקה היישומית והפדגוגית. הם יכולים לחבר בין תיאוריה למציאות ולפעול בהקשר חברתי, פוליטי ותרבותי.

המאמר מציין את תכנית רג"ב (ראש גדול בהוראה) במכללת סמינר הקיבוצים כדוגמה הממחישה תפיסה זו של מורים ושל הוראה. לתכנית זו מתקבלים מועמדים ומועמדות המבקשים להיות גננים ומורים עם ציון סף של 650 במבחן הפסיכומטרי. התכנית כוללת קורסים בקריאה משותפת של ספרות יפה, ספרות פדגוגית וטקסטים פילוסופיים ומדעיים בהנחיה אקדמית וכן קורסים בכתיבה מדעית המשפרת את יכולת הסטודנטים לנסח טיעונים ועמדות, לנמק וליצור דיון מובנה. בנוסף, פועלות במסגרת התכנית קהילות לומדים חוקרות, שמשלבות תיאוריה מדעית בנושאים שונים עם התנסות בהוראה בבתי ספר בפריפריה ובמרכז. הסטודנטים מתנסים גם בכתיבת מחקרי פעולה, ניירות עמדה ומאמרים בספרות, בהיסטוריה, בפילוסופיה ובמדעים ומפרסמים את תוצריהם בעיתון התכנית, "המקבץ", בעבודות גמר ובכנסים ארציים. הם רוכשים כלים לניהול דיון מושכל וליצירת הקשר בין תפקידם העתידי כמורים, מחנכים ומנהיגים למציאות הקיימת, שבהם יעשו שימוש בכיתה בעתיד.

הטענה המובאת במאמר היא, כי להיות מורים זו יצירת אָמנות, שמשמעה להיות בעלי שאר רוח, דמיון יצירתי, ועוד. זוהי היכולת לצייר בנפשם של הלומדים רעיונות, ולשרטט בהכרתם שאלות ביקורתיות ונוקבות וסוגיות, שאין עליהן מענה מיידי. היא כוללת מוזיקליות ליצירת כמיהה להרמוניה, לאסתטיקה, לאתיקה, לאהבת היופי שבקואורדינציה, לדעת לזהות שיר מרגש ולהגיב לספר או לטקסט מדעי, ולהבין את הסוגות האמנותיות וממה הושפעו. לכן, גם, תכנית רג"ב מטפחת בקרב המתכשרים להוראה השתוקקות לתרבות משובחת ומחדדת את האינטיליגנציה הרגשית שלהם.

התכנית שואפת לכך שגם מורה למתמטיקה תוכל להפתיע בשיעוריה ולקרוא לתלמידים פואמה מעניינת או לשיר להם אותה, ושמורה לחינוך גופני, למשל, תוכל לתת הרצאה מדעית על פיזיולוגיה או תולדות הגימנסטיקה בתקופת יוון העתיקה. לכן גם, התכנית חושפת את כל הסטודנטים לתרבות קלאסית, לתערוכות במוזיאונים, לאופרה, למפגש עם מוזיקאים מצטיינים, להצגות תיאטרון, למוזיאונים ועוד. המפגשים עם העולם התרבותי לא רק פותחים צוהר לעולם זה אלא ממחישים למורים את היקף ההשקעה של האמנים במיצוי כישוריהם. בכך, המורים מושווים למוזיקאי ולאמנים מצטיינים: הם אינם מורשים לזייף ונדרשת מהם מידה גבוהה מאוד של השקעה.

המחברת מעלה שאלה בנוגע להתאמתו של תהליך הכשרת מורים לתחומי ידע מוגדרים במציאות החברתית הנוכחית, שבה מתגברת הכמיהה למחוזות יצירה נוספים, למחשבות ביקורתיות ופואטיות ובעידן שבו הטכנולוגיה תופסת את מקומם של ריח הדיו, העץ והדבק. שאלה זו אינה חדשה לגמרי, אלא העסיקה הוגים שונים (לורנד, 2007, עמ' 18). גם הפילוסופים היוונים הבינו שאין להפריד בין המדע לאמנות אלא שיש להפרותם זה מזה.

אצל אלכסנדר גוטליב באומגרטן (Baumgarten, 1758, p. 180-189) ועמנואל קאנט (1984, עמ' 65, 73-70, 200-169) האמנות נתפסה ככלי מאחד בניגוד למדע, שנתפס ככלי מפריד וקטגורי. תפקידה של האמנות הוא לתרגם באופן אינטואיטיבי את היש לשפת חשיבה מטאפורית בהתאם לכל לומד ולהרחיב את אופקיו. התפיסה הייתה שרק באמצעות דימויים מוחשיים אפשר להסביר את הדברים המופשטים ודרכם להתבונן על מה שנשגב מהבנה (Baumgarten, 1758).

השאיפה היא לטפח אנשי חינוך שידעו לתת חוקיות במחוזות הפואטיים של ההוראה ושיצליחו להפוך את האקסיומות לפרוזה. אנשים אלה צריכים להשכיל לשלב רציונליות עם עולם חושי שמחפשת סימטריה באי-סימטריות ועושה זאת מתוך ידיעה ונטילת אחריות. זוהי תנועה שבין מעשי אומנות לאמנות, בין הכשרה להוראה לבין הנחיה בתחום החינוך, שאמורה ליצור הוראה שתכיל בתוכה תחושה של "בריאה מחדש" בכל שיעור ובכל נושא. היכולת לנוע במרחב הזה משקפת את סגולת המורים (עצמון, 2008, 130-107).

לכאורה ניתן לטעון כנגד הוראה "אמנותית" ו"קיומית" מעין זו, שנותנת דרור למחשבה האישית והקולקטיבית, כי היא תביא להתרסקות המשמעת והמסגרות המחייבות של בית הספר והרשויות שמעליו ולא תכין את התלמיד למה שנתפס כהכרח המציאות. לדעת המחברת, ראוי שמורים מצטיינים ומצוינים ומנהיגים חינוכיים יהיו אוּמנים. עליהם להיות מקצועיים ללא רבב אך גם אמנים: ממגנטים, עשירים במטאפורות, וכאלה שיהפכו הם עצמם למסך של תלמידיהם (במקום המכשירים הסלולאריים), בחינת מסע להצטרף אליו. עליהם להיות מסוגלים להסתכל בתלמידיהם, בעצמם ובזולתם ולדעת לטפח דיאלוג מתמשך עם העולם.

* המאמר עובד מתוך הרצאה שניתנה בכנס "אתיקה, פילוסופיה וחינוך: על הגות, הגינות וקידום בני אדם למיטבם" שנערך לרגל עשור לאנתולוגיה כל שצריך להיות אדם: מסע בפילוסופיה חינוכית בעריכת נמרוד אלוני, בהוצאת מכון מופ"ת והקיבוץ המאוחד; 3 בדצמבר 2015.

ביבליוגרפיה

לורנד, ר' (2007). היופי בראי הפילוסופיה. חיפה: אוניברסיטת חיפה.

עצמון, א' (2008). מלאכת ההוראה כיצירת אמנות. בתוך ד' כפיר, ת' אריאב (עורכות), משבר ההוראה: לקראת הכשרת מורים מתוקנת. ירושלים ותל אביב: מכון ון ליר והקיבוץ המאוחד.

קאנט, ע' (1984) [1790]. ביקורת כוח השיפוט. תרגום ש' הוגו ברגמן ונ' רוטנשטרייך. ירושלים: ביאליק.

Baumgarten, A.G. (1758). Aesthetica. Frankfurt: Kleyb.

שליחת תגובה

  (הכתובת לא תוצג באתר)
בטל שלח