מס"ע - תלמידים יקרים: אישית, אני עומד לבחור ב...
פורטל תוכן בהוראה והכשרת מורים
31.08.15 מאמר מלא   

תלמידים יקרים: אישית, אני עומד לבחור ב...

מהמדור: מדיניות בחינוך

גוטל, נ' (2015). תלמידים יקרים: אישית, אני עומד לבחור ב... ביטאון מכון מופ"ת, 56, 72-70.

הרב פרופ' נריה גוטל הוא נשיא מכללת אורות ישראל

מורים הם אזרחי המדינה, וככאלה גם הם בוחרים, אם לכנסת ישראל ואם לרשויות מקומיות. אלא שנוסף להיותם אזרחים מורים הם "גם" מחנכים, מורים מקצועיים, מנהלים, סגנים ועוד. ככאלה, יש להם "אמירה" לא רק בינם לבין עצמם אלא גם בינם לבין תלמידיהם. אקדים ואבהיר כבר בפתח הדברים שדעתי היא כי טוב יעשו המורים אם יתייחסו, ולא בסמוי אלא בקול צלול ובהיר, למתרחש במדינה, ובהחלט כן - גם לפוליטיקה, למפלגות, לבחירות בכלל ואפילו - רחמנא ליצלן - לבחירתם האישית בפרט: "אני עומד לבחור ב...".

והנה עולים הזמזומים, שלא לדבר על הגערות: מותר להם? היעלה על הדעת שמורים ישמיעו דעות פוליטיות? שיאמרו למי הם מצביעים? שישפיעו על תלמידיהם? תשובתי: לא "מותר" אלא "צריך". לא "רשות" אלא "חובה". קיום מצוות "ובחרת"! מפליא שצריך בכלל לנמק אמירה כה פשוטה. אמת, בית ספר אינו מוסד פוליטי, ואסור לו להיות מוסד פוליטי. כך בית הספר, וכך גם סגל ההוראה - מחנכים ומורים ומנהלים וכו' אינם פוליטיקאים. ואולם, מה בין זה לבין היות המורה אזרח בעל זכות בחירה? וכל עוד המורה אינו מטיף ומנהל תעמולה, מנחה את תלמידיו ומצווה עליהם איך ובעד מי להצביע, וכל עוד אינו שולל את הלגיטימציה מדעות אחרות וממפלגות אחרות, וכל עוד הוא מאפשר בכיתתו שיג ושיח שוויוני ופתוח על מכלול הדעות והמפלגות וכו', מדוע שהדבר ייאסר עליו? להפך, דומה שבדיוק לזה אנחנו מצפים ממנו: לייצג מול תלמידיו את האדם החושב (Le Penseur, כשם פסלו הנודע של הפסל הצרפתי אוגוסט רודן), הבודק, המוודא, זה שלבסוף גם בוחר באופן מושכל ולא "המוני". היש לך שיעור אזרחות טוב מזה?

רבים רגילים לצטט את מאמרו של הרב קוק "תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם", שלום שהוא פועל יוצא מריבוי דעות מבורך. לא מונוליטיות משעממת, אלא הרמוניה של קולות שונים. אנחנו מזכירים לא פעם גם את הברכה שבריבוי שנים-עשר השבטים, על גוניהם השונים, שבשונותם הם יוצרים קשת צבעים ולא צבע אחד, אחיד ומשעמם. סימפוניית הקולות, שאותה המשיל רבי י"מ עפשטיין בספרו ערוך השולחן לדרכה ולנעימתה של תורה, אף היא מכווינה לאותו מסר: קונצרט של קולות, ולא צליל אחד ויחיד. ומאחר שדבריי נכתבים סמוך לחנוכה, הרי גם בהקשר זה ידועים דברי הראי"ה על שמונה מסרים שגלומים בשמונת הנרות, שכל אחד הוא אור נפרד וכולם יחד נר אחד: להדליק "נר" - לשון יחיד - "של חנוכה". סוף דבר: אין כל סתירה בין ריבוי דעות לבין אחדות, ולהפך: אין כל משמעות לאחדות אם אין שונות בדעות.

את זאת בדיוק ניתן לצפות ואף לדרוש ממורה הגון. הצג את "האור" שלך, את דעתך ועמדתך, ביושר ובגלוי, בהנמקה ובהסברה. חלילה לא בכפייה, חלילה לא בסתימת פיות של בעלי הדעות החולקות. כל עוד הדבר נעשה כך, בישרות ובהוגנות, הרי הוא לא רק אפשרי; לטעמי הוא-הוא הרצוי. חזקה על מורה ומחנך זה שבמהלך דבריו, ולצד הבעת בחירתו האישית, יוסיף וילמד עם תלמידיו - למשל - את מה שכתב הרב צבי יהודה קוק אחר פרשת אלטלנה, ודאג לפרסם בעיתונות:

"אל נא יחליט כל אחד מאתנו, כל מפלגה וארגון וחלק, אשר כולם הלא את טובת עמנו ותקומת ארצנו דורשים, כי רק אתו כל האמת וכל הצדק. אל יחפוץ ואל ידמה, במצבנו האיום הזה, להטיל את דעתנו בכפיית ידיים על חברו [...] נזכור את כוונת הצדק והאידאליות שבכל אחד מאתנו, ונמצא את הדרך הנכונה והמתאימה לסידור היחסים שבינינו". (קוק, תשכ"ז, עמ' 102)

ועם זאת, לצד זה וממש ללא שום סתירה: "אני עצמי בוחר ב... כי...".

אמת, כל שנמנה עם סגל הוראה אינו יכול ואינו רשאי להתעלם מהנחיות רשויות ממונות - חוזרי מנכ"ל וכו'. לא משפטן אני ולא בן משפטן (רק חתן של משפטן, גיס של משפטנית, והורה למי שעתיד בע"ה להיות כזה - בקיצור, משפחה ישראלית טיפוסית...), אך בהיוועצותי עם משפטנים בכירים הובהר לי - בתמצית - כי כל עוד לא מדובר ב"הטפה"; כל עוד לא נשללת הבעת עמדה שונה; כל עוד הדבר נעשה כהבעת עמדה אישית, כזו שהיא לגיטימית על פי חוק, אין בכך כל מניעה. כך היה, וכך שבעתיים הווה בעקבות פועלו בנדון של שר החינוך האחרון, אשר נתן דעתו להרחבה של גבולות הביטוי והשיח.

מעט רקע: בסעיף 19 לחוק חינוך ממלכתי קבוע האיסור: "מורה, וכן עובד אחר במוסד חינוך, לא ינהל תעמולה לטובת מפלגה או ארגון פוליטי אחר בקרב תלמידים של מוסד חינוך". בענייננו, ודאי שאין הכוונה לניהול תעמולה, חלילה, אלא להבעת דעה פוליטית אישית של המורה כחלק מקשת דעות קיימות. כל בר דעת מבין שבין זה לבין קיום תעמולה של ממש עבור מפלגה או מועמד אין ולא כלום.
בפרפרזה על לשון רמח"ל - "מן הזהירות שלא להיזהר יתר על המידה" - ראוי לומר שחשש יתר מ"מדרון חלקלק" הוא גופו מדרון חלקלק.

אשר להנחיות חוזרי מנכ"ל - ובכן, שני חוזרי מנכ"ל עיקריים עוסקים בשאלת האסור, המותר והצריך בתחום זה. הנחיות כלליות לגבי סייגים לפעילות פוליטית-מפלגתית של עובדי הוראה (משרד החינוך, תשס"ט), וכן התכנית הלאומית ללמידה משמעותית - השיח החינוכי על נושאים השנויים במחלוקת (משרד החינוך, תשע"ה). כפי שמובן מן הכותרת, הרי שחוזר אחרון זה הינו חלק מהשיח של "למידה משמעותית" שהוכנס על ידי השר (לשעבר) ח"כ שי פירון.

בחוזר תשס"ט נקבע כך:

"על עובד ההוראה, כמי שאמון ומופקד על תלמידים, להיראות בציבור נטול פניות, לרבות פניות פרטיות, ניטרלי ואובייקטיבי ככל האפשר. עליו לנהוג איפוק וסובלנות, ולא לבכר ולעודד עמדה פוליטית כזו או אחרת על רעותה".

לא למותר לציין את האמור שם כי "חשוב לציין שאי-עמידה בהוראות עלולה לגרור נקיטת הליכים כקבוע בדין". אפשר לשים לב כי האיסור בפסקה לעיל עוסק בשאלה כיצד על עובד ההוראה "להיראות בציבור", ואינו עוסק ישירות בשאלת האסור והמותר במסגרת דיון תוך-כיתתי.

תעמולת בחירות, אשר נאסרה אף היא בחוזר, הוגדרה באופן רחב כדלקמן:

"תעמולת בחירות היא כל פעולה הנעשית בפומבי ומטרתה לקדם מפלגה כזו או אחרת, לרבות -
א. הטפה ישירה בפומבי למען מפלגה מסוימת או מועמד מסוים מבין אלה המתמודדים בבחירות;
ב. הצגת המצע בפומבי של מפלגה או רשימה מסוימת המתמודדת בבחירות תוך האדרתה ושאיפה לקדמה או לגרום למאזינים להיות מודעים דווקא אליה ורק אליה;
ג. הבעת דברי שבח בפומבי למועמד מסוים בצד ביקורת שלילית על מועמד אחר;
ד. הבעת דברים בפומבי שעניינם ומטרתם השפעה על עמדת המאזינים בקשר לבחירות או דברים העשויים להתפרש כך;
ה. הבעת אמירה פומבית שתוכנה מתייחס במישרין לעמדה קונקרטית של מפלגה או מועמד מסוים;
ו. הפצה וחלוקה של הזמנות או עלונים בקשר לפעילות מפלגתית;
ז. תליית מודעות מטעם מפלגה".

בחוזר השני, זה שפורסם בתשע"ה, הדברים נוחים מעט יותר לענייננו. הם עוסקים בשיח חינוכי על נושאים השנויים במחלוקת בכלל, ושם נקבע בין השאר:

"חשוב להבהיר כי אחד התחומים הבולטים בשיח השנוי במחלוקת הוא השיח הפוליטי. בשיח כזה, בתוך כותלי בית הספר, בקרב עובדי הוראה ותלמידים, הן ביחס לבחירות לשלטון המקומי והן ביחס לבחירות לשלטון המרכזי, יש להבחין בין חינוך לתודעה ולמעורבות פוליטית-חברתית ואזרחית, שהוא מותר ואף רצוי, ובין הטפה לתפיסה פוליטית-מפלגתית מסוימת, שהוא פסול ואסור על-פי החוק, כמפורט להלן:

  • חינוך לתודעה פוליטית ואזרחית משמעותו כי המערכת תעודד את התלמידים לצבור ידע לגבי הנעשה בזירה הציבורית בישראל, לנהל דיון בעניינים אלו ולגבש עמדות, כל אחד על פי השקפתו ובאופן מנומק. מטרה זו היא ראויה וחשובה בכל מדינה דמוקרטית וגם במדינת ישראל.
  • חינוך לתפיסה פוליטית-מפלגתית מסוימת משמעותו כי המערכת מכוונת את התלמיד לדעה או לעמדה מפלגתית מסוימת דווקא, ודבר זה פסול ואסור הן על פי החוק והן על פי התפיסה הדמוקרטית של חופש הדעה והמצפון".

 

ועוד נאמר בהמשך:

"2.2.5 הבעת עמדתו של המורה בכיתה בסוגיה הנדונה

  • האמור בחוזר זה מתייחס לאפשרות של מורה להביע דעה בכיתה או בבית הספר, ובהחלט אינו מתיימר לעסוק בהבעת עמדות של המורה במקום או באופן פומבי-ציבורי. יודגש כי אין לראות בחוזר זה היתר או אי-איסור לפרסם או להביע דעה או ביקורת באמצעי התקשורת, במסגרת התקשורת האלקטרונית והכתובה, במסיבת עיתונאים, בריאיון, בנאום, בשידור, בעיתון, בספר או בכל אמצעי תקשורת או מדיה אחרים (וראה לעניין זה סעיף 3.7-59 בחוזר הוראות הקבע סט/8(א), 'הנחיות כלליות לגבי סייגים לפעילות פוליטית-מפלגתית של עובדי הוראה').
  • במסגרת הבעת עמדות פוליטיות בכיתה יוכל המורה להביע עמדה ואף לבקר באופן מאוזן את הכנסת ואת ועדותיה, ובכלל זה החלטות וחוקים שנתקבלו על ידם, וכן את הממשלה ומשרדיה, ובכלל זה את מדיניות הממשלה, בתנאי שיקפיד כי דברי הביקורת שלו לא ייאמרו באופן מעליב או פוגע. על המורה להתעלות תחילה מעל עמדתו האישית, לייצג את העמדות האחרות בהגינות, לאפשר לתלמידי הכיתה להביע עמדה שונה משלו, ולהקפיד שדברי הביקורת שלו לא יביעו דה-לגיטימציה למדינה, לא ישללו את עצם קיומה של המדינה או את אופייה כמדינה יהודית ודמוקרטית, ולא יביעו דה-לגיטימציה למגזרים או לאנשים בחברה הישראלית. כל זאת על פי רוח חוק החינוך הממלכתי.
  • חשוב כי מורה המעוניין להביע את עמדתו יביע וינמק אותה בעת הבעת העמדות, כדי לאפשר לתלמידים דיון ראוי ופתוח.
  • ראוי שהמורה יבחן עם עצמו לפני הדיון ויברר לעצמו אילו התנגדויות עמדתו עלולה לעורר ואם היא עלולה לפגוע בחלק מתלמידי הכיתה וייערך בהתאם.
  • חשוב שהמורה ידגיש כי הדברים שנאמרו הם עמדתו האישית וכי כל יתר העמדות וההשקפות המצויות במסגרת החוק ראויות גם הן".

 

אמור מעתה, הם-הם הדברים שנאמרו לעיל: אמירה מתונה של מורה מהי עמדתו הפוליטית - לא כאמירה חוזרת ונשנית או כ"הטפה" אלא כציון עמדתו במסגרת קיומו של שיח פוליטי מבוקר בכיתה שמטרתו חינוך לתודעה פוליטית חברתית וכו' - היא אפשרית בסייגים האמורים לעיל, תוך שמירה על הצגת מגוון הדעות וקיומו של שיח מלא ופתוח ללא "הטפה" וכו'. עם זאת, הסברה נותנת שיש להבחין בין גילים שונים, מרקם הכיתה, מעמדו של המורה בכיתה, הזדמנות לשמיעת דעות אחרות וכו' ולשמור על יתר הכללים המופיעים בחוזרים.1 לא נותרה - אולי - אלא שאלה פעוטה, אך מסקרנת: למי אני עצמי אצביע?

ובכן, כתרו לנו זעיר... 

 מקורות
משרד החינוך (תשס"ט). חוזר מנכ"ל 8(א) סעיף 3.7-59 הנחיות כלליות לגבי סייגים לפעילות פוליטית-מפלגתית של עובדי הוראה.
משרד החינוך (תשע"ה). חוזר מנכ"ל תשע"ה 1(א) סעיף 9.2-2: התכנית הלאומית ללמידה משמעותית - השיח החינוכי על נושאים השנויים במחלוקת
קוק, צבי יהודה (תשכ"ז). את אחי אני מבקש. לנתיבות ישראל: קבוצת מאמרים, א' (עמ' 102). ירושלים: מנורה.

הערות

1 לנוחות הקוראים, להלן קישור למסמך שהכין מרכז המידע של הכנסת מיום 20 ביוני 2010 ועוסק בעניין זה. אונגר, ירון ו-וורגן, יובל (2010). גבולות חופש הביטוי הפוליטי של עובדי הוראה במערכת החינוך.

שליחת תגובה

  (הכתובת לא תוצג באתר)
בטל שלח