מס"ע - החינוך הפוליטי איננו ניטרלי
פורטל תוכן בהוראה והכשרת מורים
18.12.14 מאמר מלא   

החינוך הפוליטי איננו ניטרלי

מהמדור: על הפרק

קרמניצר, מ' (2014). החינוך הפוליטי איננו ניטרלי. ביטאון מכון מופ"ת, 54, 4-3.

פרופ' מרדכי קרמניצר* | סגן נשיא למחקר, המכון הישראלי לדמוקרטיה

חינוך פוליטי הוא חובה המוטלת על בתי הספר. בוגרי מערכת החינוך אמורים להיות כשירים לאזרחות מושכלת ופעילה. הם לא יוכלו להיות כאלה ללא חינוך פוליטי. אין ביטחון שכל בית בישראל מעניק לכך את היסודות הדרושים. בהכללה, התקשורת בישראל, לסוגיה השונים, אינה מעניקה חינוך פוליטי ברמה טובה. בהיעדר חלופות אחרות, טיב החינוך הפוליטי בבית הספר קובע את הנכונות ואת המסוגלות האזרחית-חברתית של בוגרי מערכת החינוך - האזרחיות והאזרחים.

על מנת שיצלח, החינוך הפוליטי צריך להיות מוכוון לתכליות מוגדרות. עליו להכשיר את הלומדים לניתוח יסודי של בעיה חברתית על היבטיה השונים, לצורך לבחון חלופות שונות להתמודדות עם הבעיה ולשקול אותן לפי שיקולים של יעילות ומוסריות. ככל שהפתרון כרוך בפגיעה בזכות אדם, יש לבחון אם התכלית הקונקרטית שהוא נועד לקדם היא ראויה, ואם הפתרון אינו כרוך בפגיעה מופרזת בזכות, כלומר אם הוא מידתי. עליו לצייד את הבוגרים ביכולת לגבש לעצמם השקפת עולם פוליטית - אישה ואיש לפי הכרעתם, השקפת עולם שיש בה להעניק משמעות ערכית לחיים, השקפת עולם במציאות שבה השקפות עולם מתמוססות או נדחקות לקרן זווית.

בהיבטים חשובים ושונים, החינוך הפוליטי איננו ניטרלי. העובדה שהטפה אינה אפקטיבית ככלי חינוכי אינה מצדיקה גישה שלפיה כל העמדות הן ראויות ושוות, ושאין למערכת החינוך העדפה להשקפות מסוימות. כוונתי להשקפות הנובעות מאופייה של המדינה כיהודית ודמוקרטית. קצרה היריעה להציג באופן מלא השקפות אלה. אתייחס להלן לחלק מהן.

חינוך פוליטי ראוי לשמו אינו מציג את הדמוקרטיה כחלופה משטרית בצד חלופות אחרות, בלתי-דמוקרטיות. הוא מוכוון לעדיפות המובהקת של הדמוקרטיה לעומת משטרים אחרים. הוא מוכוון לתפיסת עומק מהותית של הדמוקרטיה כנשענת, בראש ובראשונה, על הכרה בשוויון ערך האדם ובזכותם הבלתי-מעורערת של האזרחים (ולרוב גם של התושבים) לשוויון מלא של זכויות ולאפשור מרבי של שוויון הזדמנויות. חינוך פוליטי המעמיד כחלופה את ישראל כמדינה של הלאום היהודי בלבד מול ישראל כמדינת כל אזרחיה הוא קלוקל, וזו אינה חלופה דמוקרטית. ישראל היא מדינתו של העם היהודי ושל כלל אזרחיה – זו החלופה שלאורה יש לחנך את הלומדים.

מערכת החינוך חייבת להכשיר את הלבבות למיטב הערכים ההומניסטיים - ערכים של צדק, של חירות, של כבוד אנושי ושל שוויון - לפי חזונם של נביאי ישראל ולפי מיטב המסורת של הנאורות ושל התפיסות הערכיות שהיכו שורש בעקבות מלחמת העולם השנייה והשואה. בתרבות היהודית מצויים מקורות שפע אדירי מבע לערכים אלה. במסורת היהודית יש גם עמדות ותפיסות שהיו יפות לזמנן ושאבד עליהן הכלח.

המעשה החינוכי חייב לבור את הבר מן התבן. לגישות שהתיישנו אין מקום במערכת החינוך. ברוחם של נביאי ישראל עליה לטפח עצמאות מחשבתית, ביקורתיות, נאמנות לקול המצפון ונון-קונפורמיזם. גרעין של נון-קונפורמיזם, כמו גם היכרות עומק עם האחר - הערבי, תרבותו ותפיסותיו, הם הכרחיים למערכת שחייבת לחסן את הלומדים בה מפני גזענות. הכוונה היא לדעות קדומות, לסטראוטיפים, לאיבה ולעוינות כלפי האחר ולנכונות להפלותו לרעה ולפגוע בו. נדרשת הכרה בחומרת הבעיה, שהיא קשה וחריפה במיוחד בתנאיה של מדינת ישראל על רקע המצב הביטחוני והיותם של אזרחי המדינה הערבים חלק מן העם הפלשתיני. ללא מאמץ שיטתי, מושכל ומתמיד, לא ניתן יהיה לעצור את הסחף. בלי היכרות ביקורתית של הנרטיב הפלשתיני הופכת מערכת החינוך למקום שבו מתחנכים לדמוניזציה של האזרחים הערבים. במדינת חוק ראוי ליתן מקום של כבוד, ולא מקום של חלופה אחת מני אחדות, לחוקי היסוד של המדינה ולפסיקת בית המשפט העליון, במיוחד לממדיה הערכיים. מקום של כבוד אינו שולל, כמובן, ביקורת מתוך כבוד.

מערכת החינוך צריכה להציג את העיסוק בפוליטיקה כשליחות נעלה, כעיסוק נאצל, ואת הפשרה כהכרח בל יגונה של מציאות פוליטית וחברתית, שבה בני אדם מחזיקים השקפות עולם שונות ויש להם אינטרסים נוגדים. אחד מיעדיה הוא הפיכת העיסוק בפוליטיקה בדרכים שונות, ובכללן פעילות פוליטית ישירה וממשית, לשאיפה רווחת, בבחינת הטובים לפוליטיקה. היא צריכה לטפח אזרחות של אחריות לצורכי החברה, של רצון להיות מעורב, של שותפות פעילה בבניין של חברת מופת.

מערכת החינוך צריכה לעשות נפשות בקרב הלומדים היהודים לרעיון הציוני על בסיס שעיקרו תפיסה אוניברסלית של הזכות הלאומית להגדרה עצמית ושל הצורך המיוחד של העם היהודי בבית לאומי במולדתו ההיסטורית עקב רדיפות היהודים ששיאן בשואה. אין זו תכליתו של החינוך הפוליטי להפוך את התלמידים הערבים לציונים, אך עליהם לבטא הכרה, גם אם ביקורתית, ברעיון הציוני.

ולבסוף, נחוצה ביותר, חיונית ממש, תעודת זהות ערכית מוגדרת לחינוך הממלכתי, שאינו יכול להיתפס כמסגרת של עגלה ריקה המחכה להיות מועמסת בתכנים דתיים.

חינוך פוליטי הוא משימה גדולה וקשה. לשם עמידה בה יש לרתום לא רק את לימודי האזרחות אלא את מקצועות הלימוד כולם, את שיטות החינוך, את האקלים הבית-ספרי, את ההיבטים הלא פורמליים של החינוך, את המארג של בית הספר על כל מרכיביו, עם משפחת בית הספר (לרבות ההורים) ועם הקהילה שבתוכה בית הספר פועל. אין אתגר חשוב מזה, אין אתגר המעניק משמעות למעשה החינוכי יותר מהאתגר הזה.

____________
* פרופ' אמריטוס בפקולטה למשפטים, האוניברסיטה העברית; יו"ר הוועדה בנושא חינוך לאזרחות שהכינה את הדוח: ״להיות אזרחים –חינוך לאזרחות לכלל תלמידי ישראל״.

שליחת תגובה

  (הכתובת לא תוצג באתר)
בטל שלח