מס"ע - אנדריאס שלייכר
פורטל תוכן בהוראה והכשרת מורים
25.08.14 מאמר מלא    הדפסה מאמר
תגובות
מאמר ותגובות

אנדריאס שלייכר

מהמדור: מדיניות בחינוך

תמיר, י' (2014). אנדריאס שלייכר. הד החינוך, פ"ח(6), 39-38.

פרופ' יולי תמיר הייתה שרת החינוך בשנים 2009-2006

כאשר התבקשתי להצביע על איש החינוך המשפיע ביותר על השיח החינוכי בשנים האחרונות לא היססתי לרגע; ד"ר אנדריאס שלייכר, מנהל מבחני פיזה, הוא האיש. השפעתו על החינוך חוצה מדינות, יבשות וימים — והיא צריכה להדליק נורת אזהרה.

סיפור אישי: בעת כהונתי כשרת החינוך הזדמנתי לפורום שרי חינוך אירופים שאליו הוזמן לדיון אנדריאס שלייכר. שלייכר התייצב מול השרים ובמשך שעה ארוכה הרצה את משנתו והציג גרפים המראים כיצד הצטיינות במבחני פיזה עשויה לדרבן צמיחה כלכלית. המצגת הייתה מהיפות שראיתי, הגרפים שידרו אופטימיות לא זהירה.

שרי החינוך מחאו כפיים בהתלהבות ועטו על שלייכר לקבל הדרכה כיצד לקדם את מערכת החינוך שלהם. עמדתי בסבלנות בצד וכשהגיע תורי לדבר עם ד"ר שלייכר לא הושטתי את ידי לקחת את חוברת ההמלצות, אלא שאלתי שאלה: "איך ייתכן קשר הדוק וחד־משמעי כל כך בין שני משתנים כמו תוצאות מבחנים וצמיחה לאורך מאה שנה, ללא כל קשר למבנה ולמיקום הגאו־פוליטי של מדינה נתונה?"

שלייכר מלמל משהו על סטטיסטיקה וממוצעים ושלח אותי לקרוא בכתביו של הכלכלן אריק הנושק. הוא הניח שלא אעשה זאת — לשרי חינוך אין זמן לקרוא. בתוך ימים מספר השגתי את כל מאמריו של הנושק. קראתי ואי־האמון שלי בהיגיון החינוכי־כלכלי של שלייכר רק גבר.

מאז חקרתי במשך תקופה ארוכה את עבודתם של הנושק ושלייכר וככל שלמדתי יותר, הספק הראשוני שלי התחזק.

להלן אפוא דיווח "משוחד" על תרומתו העצומה של אנדריאס שלייכר לחינוך במאה העשרים ואחת, אותו איש ששר החינוך האמריקאי ארני דאנקן כינה "היועץ הכי טוב שלי, החוקר שמכיר את מדיניות החינוך הבינלאומית בצורה המקיפה והטובה יותר" ושמייקל גרוב, שר החינוך האנגלי, הכתיר "האיש החשוב ביותר בקביעת מדיניות החינוך באנגליה".

***

שלייכר והארגון שבראשו הוא עומד משפיעים על החינוך מארבע סיבות עיקריות: ראשית, עם השנים צברו אנשי פיזה בשיתוף מדינות ה־OECD את מאגר הנתונים הגדול ביותר בתחום החינוך, עובדה המאפשרת להם להציע ידע השוואתי שאינו נמצא בשום מאגר אחר. בעידן שבו ידע הוא כוח, הפך מאגר המידע הזה (המתפרסם בחלקו ב־Education at a Glance) לגורם רב־חשיבות בחקר החינוך.

שנית, כמו כל חברה רב־לאומית שרוצה לבסס את כוחה במדינות שונות בנה שלייכר בכל מדינה ומדינה קואליציה חזקה של מרוויחים מקיום המבחנים. ארגון פיזה מטיל על כל מדינה המשתתפת במבחנים לשאת בחלק ממימון התהליך, כולל הכנת השאלונים, תרגום השאלות ופיתוח מבחנים חדשים. זהו צעד מתוחכם מאוד משום שמרגע שהמדינות שותפות במימון הפרויקט ובכירי אנשי החינוך שבהן מקבלים שכר נאה עבור השתתפותם בתהליך "התאמת המבחנים", האינטרס של כל המשתתפים להתנגד לתהליך פוחת והתוצאה היא שצומחת שותפות מקומית המחזקת את מעמדם של הגורמים הבינלאומיים.

שלישית, בשנים של מבוכה חינוכית השכיל שלייכר להציע מודל פשטני וקליט לפתרון המשבר המתמשך בחינוך. התזה של שלייכר מתבססת על מחקרם של שני כלכלנים בכירים, לודגר ווסמן (Woessmann) ואריק הנושק (Hanushek), המראה שעלייה מתונה של 25 נקודות בתוצאות מבחני פיזה מבטיחה עלייה של אחוז בצמיחה לנפש. בעולם המתמודד עם משבר כלכלי עמוק, מדובר בתזה מפתה מאוד — אימוץ מדיניות חינוכית, שלכאורה קל מאוד ליישמה, בתמורה ליכולת ליצור מומנטום של צמיחה.

באורח מפתיע למדי טוען שלייכר כי התזה שהוא מתבסס עליה נכונה לכל הכלכלות, אם כלכלות מתפתחות ואם לאו, והוא מתעלם לחלוטין ממבנים תרבותיים, חברתיים ופוליטיים של הכלכלות השונות. ההנחה ש"מידה אחת מתאימה לכול" עומדת ביסוד המדיניות שמקנה לשלייכר את מקור כוחו העיקרי: תחרות והשוואה — וזה מקור כוחו הרביעי.

שלייכר השכיל להבין את רוח התקופה — תחרותיות המחפשת בכל דרך לרדד מסרים חברתיים וחינוכיים ולהקנות כלי מדידה והערכה השואבים את האטרקטיביות שלהם משני גורמים המשפיעים מאוד על קביעת מדיניות בכלל וקביעת מדיניות בחינוך בפרט.

האחד הוא התחושה שמדיניות הנסמכת על נתונים היא מדיניות מדעית ואובייקטיבית; השני הוא האמונה שמשמעותה של גלובליות בחינוך היא מדרגי מדידה שאפשר להציב עליהם כל אחת מהמדינות הנבחנות כדי לאמוד את איכות החינוך שהיא מעניקה לתלמידיה.

דירוגן של המדינות השונות מעורר כמובן תחרות בינלאומית שערכה האמיתי הוא ביוקרה שהמדינות הניצבות בראש הטבלה זוכות בה, מצד אחד, והביזוי שמקבלות המדינות הנמצאות בתחתיתה, מצד אחר. ואכן, כמעט כל המדינות שדורגו נמוך במבחני פיזה עברו "הלם פיזה", שגרר שינויי מדיניות חפוזים ולא תמיד רצויים.

שילובם של ארבעה גורמים אלה הפך את מבחני פיזה וקובצי הנתונים המתפרסמים במקביל ל"תנ"ך" החינוך הבינלאומי. אף שידוע כבר שנים רבות על הנזק שמבחנים, ובמיוחד מבחנים שתוצאותיהם מתפרסמות, גורמים ללמידה ועל ההכנות המיוחדות שמערכות חינוך נוקטות לקראת המבחנים, יש נטייה להתעלם ממידע זה.

***

במאי האחרון כתבו עשרות אנשי אקדמיה בכירים "מכתב גלוי" לד"ר שלייכר וקראו לו לבחון מחדש את משטר המבחנים [ראו הד החינוך, יוני 2014]. הם הצביעו על העובדה שארגון שמעולם לא קיבל סמכות לקבוע מדיניות עושה זאת באורח לא דמוקרטי ומשתף פעולה עם גופים כלכליים הפועלים "לצד פיזה" ומציעים "סיוע" חינוכי ברוח פיזה לממשלות ולגורמים מקומיים ועירוניים.

עד שקריאתם הכּנה של אנשי החינוך תהדהד ותביא לשינוי, יוסיף ד"ר שלייכר להיות האיש המשפיע ביותר בעולם בתחום החינוך ויכתיב למדינות רבות את סדרי העדיפויות שלהן.

תגובות (1)

20.03.17 דן לוינסון    |   ביה"ס הדמוקרטי קשת, זיכרון יעק
אהלן יולי, כבר שנים אני מתגעגע...
מקווה לראות אותך ב- IDEC.
תודה על דברי האזהרה לגבי שלייכר - הפנו אותי לחומרים שלו כמורה למתמטיקה...

שליחת תגובה

  (הכתובת לא תוצג באתר)
בטל שלח