מס"ע - משמעות: בחיים, בחינוך, בהוראה ובלמידה
פורטל תוכן בהוראה והכשרת מורים
17.03.14 סיכום   

משמעות: בחיים, בחינוך, בהוראה ובלמידה

מהמדור: תפיסות ותיאוריות פדגוגיות

אלוני, נ' (2014). משמעות: בחיים, בחינוך, בהוראה ובלמידה. ביטאון מכון מופ"ת, 52, 9-5.

סיכום המאמר נכתב ע"י ד"ר נתן ברבר ממערכת פורטל מס"ע במכון מופ"ת

דברים משמעותיים הם קודם כול אלה שאנו חווים אותם כרלוונטיים עבורנו ובעלי חשיבות מעבר לעצמיותנו. מן הצד האחד, כדי שיהיו משמעותיים הם חייבים לגעת בנו, לרגש אותנו, לכבוש את רוחנו, ולהתחבר בצורה זו או אחרת אל הזהות האישית וההגדרה העצמית – להשתלב בנרטיב הקיומי שלנו ובמסכת חיינו.

ומן הצד האחר, כדי שנחווה אותם כמשמעותיים, על הדברים להיות נוכחים בעינינו כחשובים, רציניים, רבי-ערך, איכותיים או בעלי משקל. ומהתנסויות משמעותיות שלנו – כאן ושם – אל חיים משמעותיים: כמארג שלם, רצף קיומי, דיוקן אישי והשארת חותם בעולם.

מחבר המאמר מציין כי טוב בעיניו שלאחרונה נעשה רווח במקומותינו לדבר על למידה משמעותית. אך לא פחות חשוב שנהיה ערים לכך ששאלת המשמעות בחיים או החיים המשמעותיים פועמת ולעיתים ממש זועקת בתרבות האנושית כמעט מראשיתה.

משמעות – לא פחות מתבוניות, מוסריות ויצירתיות – היא יסוד מהותי ברוח האדם. היא המכלולים של טעמים, הגיונות, הסברים ותכליות שבהם ארוגים זהויותינו, מחוללי אוריינטציות, מוטיבציות, אנרגיות וסדרי קדימויות – שלנו בבניין עצמיותנו ושלנו בחותמנו בעולם ובעמדותינו כלפי רעיונות ואנשים.

מחבר המאמר מבקש לטעון שחיים משמעותיים ניכרים במעורבות עמוקה בעיסוקים רבי-ערך, באהבה לדברים שראויים להיות נאהבים ובהתמסרות הולמת לטובתם. את "המעורבות העמוקה" ניתן להגדיר כיסוד האישי-חוויתי-סובייקטיבי: דברים מרגשים וכובשים אותנו, מעוררים בנו עניין ומהלכים עלינו קסם, קולעים להעדפותינו ומביאים אותנו להתמסרות ולעשייה נלהבת.

"עיסוקים רבי-ערך" ניתן להגדיר כיסוד האובייקטיבי (תרבות כלל-אנושית) או אינטר-סובייקטיבי (תרבות מורשתית): ייחוס חשיבות וערך לדברים מעולים, נאצלים, יפים, ראויים וכיוצא באלה, איכויות המקיימות זיקה לאידיאלים תרבותיים דוגמת מימוש הפוטנציאל והפגנת מצוינות, עשייה הומניטרית ותיקון עולם, חלוציות ופריצת דרך בהגות, במדע, באמנות ובטכנולוגיה.

והרכיב של "התמסרות נאותה" – הוא מציין כאן את אותן איכויות של פעולה והגשמה אשר מחבר המאמר מכנה חיוניות, והן שעושות את הדברים לבולטים ולמרשימים: אותנטיות, אוטונומיה, אנרגטיות, להט, אינטנסיביות, נמרצות, יצירתיות ושאר היבטים של כוח פנימי שפורץ בעוז מן האדם, מזמן קומפוזיציות חיים ייחודיות ומשאיר חותם מרשים בעולם.

מחבר המאמר מציע כאן לראות בחינוך פעילות המכוונת לקדם צעירים למיטבם – לטוב של חדוות חיים והגשמה עצמית, לטוב של איכות ומצוינות ולטוב של מוסר וצדק – וזאת בזיקה לסגולי שבאישיות ולמעולה שבתרבות. החינוך, במילים אחרות, מוצע כאן כאמנות הזימון של התנסויות אשר משדכות כהלכה כישורים אישיים עם יהלומים תרבותיים ומחוללות התפתחות וצמיחה בחיי התלמידים.

ועתה הוא מוסיף לכאן את היסוד השלישי, זה של חיוניות הרוח – פוריות, יצירתיות, יזמות, נמרצות, אותנטיות, סגנון אישי ואוטונומיה – ואת שמעורר את ההנעה הפנימית ומחולל את מנועי הצמיחה והפעולה של התלמידים: אמון ברוח האדם ובמסוגלות האישית (של כל תלמיד ותלמידה) יחד עם אקלים חברתי ואינטלקטואלי של חירות והעצמה – לחקרנות, ביקורתיות, פרשנות, יצירתיות, הגדרה עצמית ועשייה חברתית.

וברוח זו, של חוללות עצמית לקראת חיים של משמעות, מציע מחבר המאמר שנראה בעשייה החינוכית את הסיוע לתלמידים – באמצעות הוראה, הדרכה והעצמה – שישכילו לממש את היכולות האישיותיות, התשתיות התרבותיות וההזדמנויות החברתיות, ויצרפו לעצמם חיים אוטונומיים ומלאים של משמעות, הגינות והגשמה עצמית.

ברוח האידיאל הקלאסי של Liberal Education, החינוך נתפס כהתרחקות מודעת מההכשרה המקצועית, מההישגיות הלימודית ומהמצליחנות החברתית – חריגה לצורכי פיתוח האישיות, הרחבת האנושיות והגדרת העצמיות.

ואלה מזוהים על פי רוב עם הרחבת הדעת והעמקת ההבנה, עם אחווה אנושית והוקרת מכלול הבריאה, עם הוקרת היופי באמנות וביצירה, עם מצפן לחיים ועם מצפון להתנהגות, עם אזרחות טובה ועם בקשת מידתיות והרמוניה ביחסים עם החברה האנושית והסביבה הטבעית.

עצמאות מחשבתית, אותנטיות אישיותית, דמיון יוצר, רפלקטיביות ביקורתית ורצון אוטונומי הם שרירי הרוח שלנו, וככל שהם רפויים, רופסים, מעוקרים או מדוכאים, כך הולך ומיטשטש "מותר האדם מן הבהמה", ואנו נעשים דומים לחיות מותנות אינסטינקטים או לרובוטים מותני תוכנות הפעלה.

אך כשאנו מעצימים את מקורות החיוניות הללו של הרוח, נפתחים לפנינו מרחבים חדשים וצומחים יבולים מבורכים של מחשבה, של מעשה ושל יצירה – "מצורם וסלעם" אפשר ליצור את תוכן החיים, את טעמם ואת משמעותם.

מחבר המאמר מציע כאן שלמידה משמעותית היא זו הכוללת עניין אישי, הרחבת דעת ובניית מוטיבציות ויכולות ללמידה משמעותית נוספת עתידית. הקריטריון של עניין אישי או רלוונטיות מחייב אותנו המורים לזמן לתלמידים התנסויות הנוגעות בהם, מרגשות אותם ומשתלבות בנרטיב הקיומי שלהם, בעולמם הממשי ובמסכת חייהם.

לפיכך, כדי לקיים תרבות הוראה ולמידה המזמנת התנסויות של למידה משמעותית הכרחי למסד בכיתות הלימוד תקשורת דיאלוגית קשובה ורגישה ולהבטיח שעולמם, מורשתם וסיפורי חייהם של התלמידים יהיו מונכחים בשגרת בית הספר.

ועוד יש לציין בהקשר של יסוד העניין האישי, שלצד הרלוונטיות לעולמם האישי של הלומדים, להגשמה העצמית שלהם ולמציאות חייהם החברתית-תרבותית, מורים טובים משכילים לעורר את העניין האישי גם מתוך הסתמכות על יסודות הסקרנות הטבעית, חדוות הגילוי, ודחף ההצטיינות (או התשוקה לשלמות) – כיסודות מולדים בכל אחד ואחת (אצל מי יותר ואצל מי פחות).

בציינו את הרחבת הדעת כקריטריון השני ללמידה משמעותית מתכוון מחבר המאמר אל שהוצג קודם לכן כדברים בעלי ערך במרחב התרבותי (כלל-אנושי ומורשתי-חברתי) – דברים שחשיבותם חורגת מעולמנו האישי ומעצמיותנו הייחודית.

למידה משמעותית מחייבת מעורבות לימודית בדברים שיש להם ערך מוכח (בתרבות, בתחום הדעת או בעיסוק המקצועי) כרציניים, חשובים, "שווים" או אמינים מבחינת תרומתם ליכולות הגופניות והרוחניות, להרחבת ההשכלה, לכישורי החשיבה ולהבנה עמוקה – כזו העומדת בצורה מקפת וביקורתית על טבעם של דברים, מזהה את היסודות הפועלים והמארגנים שבהם, ומודעת למופעים שלהם ולהשלכותיהם בקשת ההקשרים הרלוונטיים להם.

הרחבת דעת שכזו, במובן המלא והעשיר, היא גם זו שנוכחת ודומיננטית במושג הגרמני Bildung שמציין חינוך ולימוד מעצבי אישיות: התהליך שבו מזמנים לתלמידים התנסויות מודרכות במיטב נופי ההשכלה, המוסר והאמנות כדי שבמהלך התנסויותיהם תתעצב אישיותם בצורה הדרגתית, מידתית והרמונית ותיעשה בכל פעם לתבונית, למוסרית ולטובת טעם בהרבה.

והקריטריון השלישי, בניית מוטיבציה ויכולות, מתכתב עם שהוצג קודם כחיוניות פנימית, נפשית ורוחנית, וניתן כאן כיסוד הפדגוגי-קונסטרוקטיביסטי. קריטריון זה מציין את הטענה שלמידה משמעותית היא ממשית רק אם היא מכוונת, מבנה ומעצימה בלומדים מוטיבציות ויכולות חדשות שיהוו תשתית נאותה ופורייה להמשך למידה משמעותית בהתנסויות עתידיות.

למידה משמעותית אפשרית רק כאשר קיימת בשלות נאותה (רגשית ושכלית) להתמודד עם האתגרים החדשים שהחיים והלימודים מזמנים. לפיכך, כדי לאפשר למידה משמעותית במיטבה יש תמיד להביא בחשבון את התשתיות האישיותיות הקיימות שיסייעו בהצלחת הלימוד החדש, ובכל לימוד חדש יש לתת את הדעת על בניית התשתיות החדשות – פיתוח כישורים, ביסוס איתנות והרחבת דעת – שיאפשרו למידה עתידית מוצלחת.